פנינה

פנינה (Pearl), הקרויה גם מרגלית היא אבן חן הנוצרת לעתים ברכיכות ממחלקת הצדפות וכן לעתים בקונכיות שבלולים

הפנינה עצמה עשויה מחומר אורגני הנוצר מהפרשות הרכיכה שנוצרות כתוצאה מגרוי החודר לצדפה. הרכיכה מפרישה במהלך הזמן קלציט וארגוניט, המרכיבים העיקריים של סידן פחמתי (CaCO₃), בשילוב עם פרוטאין קרני קשה בשם Conchiolin. שילוב הפרשות אלו נערמות אחת על השנייה בשכבות ויוצרות עם הזמן כדור מבהיק ומרהיב ביופיו.
כאשר תהליך זה מתרחש בעצמו, מכונה הצדפה "אם-הפנינה" או צִדְפַּת הַפְּנִינִים (Nacre). בניגוד לאמונה הרווחת, שהמקור הוא גרגיר חול שנכנס בטעות לצדפה, הרי שזה מתרחש לעתים נדירות. לרוב מקור הגירוי הוא אורגניזם טפיל, חומר אורגני כלשהו, או אפילו נזק לרקמת המגן הפנימית המגינה על הרכיכה. בדרך כלל הגירוי החיצוני נכנס לצדפה בעת שזו פוערת את שריונה.
מכיוון שהפנינה עשויה בעיקר מסידן פחמתי, היא נמסה בחומצה - חומץ, יין ואפילו מיץ תפוזים.
הפנינה משמשת כקישוט בלבד, אין לה ערך כשלעצמה וערכה הכספי נובע מיופיה ונדירותה. ערך הפנינה משתנה בהתאם לגודלה, צורתה, בהירותה, צבעה ומין הצדפה או השבלול שממנו נלקחה. כבר העמים הקדמונים נהגו לייחס כוחות שונים לאבני חן בכלל, ולפנינה כוח של פוריות ומלכות. נמצאו תכשיטי פנינה מהתקופה שלפני הספירה בחפירות ארכאולוגיות ובקברים שנחקרו. בימי הביניים נהגו מלכים לשלוח משלחות גדולות בחיפוש אחר פנינים כדי לשבצן בכתריהם.
את הפנינים ייבאו בני ישראל לרוב מהפניקים אולם הפנינה הוזכרה בכתובים:

• משלי כ', טו: "יֵשׁ זָהָב, וְרָב-פְּנִינִים; וּכְלִי יְקָר, שִׂפְתֵי-דָעַת."

• משלי ל"א: "אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא; וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ."

גם כיום אין שליית או ייצור פנינים בישראל והן מיובאות, אם כי שווין היחסי נמוך משהיה