אגט -ברקת הוא מינרל זעיר גביש נפוץ מאוד ממשפחת הקוורץ, הנמצא לרוב כגאודות בסלעים מסוגים שונים ומאופיין בפסים צבעוניים. מקור השם אגט הוא השם "אכטיס" שניתן לו על ידי הפילוסוף היווני תאופרסטוס על שם נהר בסיציליה (Achates), הקרוי היום דירילו (Dirillo). השם "אגט" בגמולוגיה משמש כדי להגדיר סוגי כלקדון מפוספסים, דוגמת אוניקס בעל פסים ישרים ו"אגט תחרה" (lace agate) בעל פסים מפותלים.
השימוש העיקרי באגט הוא כאבן חן המשובצת בתכשיטים וכחומר ליצירת חפצי נוי. בתרגומים אחדים של התנ"ך ובמקורות אחרים אגט היא אבן השבו שהייתה משובצת בחושן.
אגט שקוף בצורתו הטהורה, והצבעים שבו נוצרים משינוי כימי בתמיסה היוצרת אותו כתוצאה מחדירה של חומרים זרים לתוכה: צבעים שחורים וחומים מתקבלים מחדירת חומצה גופרתית, אדומים מתקבלים מחדירת תחמוצות ברזל, כחולים מתקבלים מחדירת אשלגן פֶרוֹציאנידי (potassium ferrocyanide), ירוקים מתקבלים מחדירת סלדוניט (Celadonite) – מינרל אשלגני מקבוצת הנציצים. חדירת חומרים אלה הופכת את האגט משקוף לשקוף למחצה, ואף אטום לחלוטין.
אגט מתאפיין בפסים בעוביים שונים, חלקם ישרים וחלקם קונצנטריים, הנוצרים בשוליו הפנימיים של החלל ומתקדמים אל מרכזו. פסים ישרים מתקבלים כאשר הסלע שבו מתגבשת התמיסה אינו משנה את מקומו במשך תקופה ארוכה, ופסים עגולים מתקבלים כאשר הסלע משנה את תנוחתו, למשל כאשר הוא מתגלגל כחלוק במורד נהר. דרך נוספת ליצירת פסים עגולים היא חדירה חוזרת ונשנית של התמיסה אל החלל מכמה כיוונים והתגבשות הדרגתית בשוליו. במקרים רבים נוצרים פסים ישרים ועגולים לסירוגין בשל שינוי במנח הסלע.
רבים מן האגטים חלולים במרכזם כתוצאה מהפסקת תהליך ההתגבשות, אם בגלל שינויים בתמיסה – שברוב המקרים יוצרים גבישי קוורץ גדולים הצומחים למרכז, או עקב שינוי בתנאים – למשל סידוק ותהליכי בליה אחרים הגורמים לתמיסה לצאת מן החלל.
מאחר ואגט הוא חומר קשה (7 בסולם מוס, בדומה לקוורץ), במקרים רבים הוא נותר חשוף לאחר שתהליכי בליה כילו את הסלע המכיל אותו.
משקלו הסגולי של האגט נמוך מעט מזה של קוורץ - 2.
היכרותם של בני האדם עם האגט מתחילה בתקופות פרהיסטוריות, ונעשה בו שימוש כמו גם בסוגי קוורץ וכלקדון אחרים. קשיותם של סוגי הקוורץ השונים איפשרה ליצור מהם כלי נשק וכלי עבודה, וכך נעשה גם באגט.
כלים מאגט נמצאו ביישובים קדומים וכן בחפירות באתרים בבליים עתיקים.
במצרים העתיקה ובמקומות נוספים נעשה שימוש ב"אגט עין" כתחליף לעיניים בצלמיות מגולפות.
למיתרידטס הראשון מלך פרתיה היה אוסף של אלפי קערות אגט. קערות כאלה היו פופולריות גם בתקופת האימפריה הביזנטית ובאצולה של תקופת הרנסאנס. העיר אידר-אוברשטיין בגרמניה נודעה בגילוף קערות אגט וחפצים נוספים, וקיים תיעוד מסוף המאה ה-15 על כרייה נרחבת באחד מיובלי נהר הריין.
אמונות שונות נקשרו לאגט:
השימוש העיקרי באגט הוא כאבן חן המשובצת בתכשיטים וכחומר ליצירת חפצי נוי. בתרגומים אחדים של התנ"ך ובמקורות אחרים אגט היא אבן השבו שהייתה משובצת בחושן.
אגט שקוף בצורתו הטהורה, והצבעים שבו נוצרים משינוי כימי בתמיסה היוצרת אותו כתוצאה מחדירה של חומרים זרים לתוכה: צבעים שחורים וחומים מתקבלים מחדירת חומצה גופרתית, אדומים מתקבלים מחדירת תחמוצות ברזל, כחולים מתקבלים מחדירת אשלגן פֶרוֹציאנידי (potassium ferrocyanide), ירוקים מתקבלים מחדירת סלדוניט (Celadonite) – מינרל אשלגני מקבוצת הנציצים. חדירת חומרים אלה הופכת את האגט משקוף לשקוף למחצה, ואף אטום לחלוטין.
אגט מתאפיין בפסים בעוביים שונים, חלקם ישרים וחלקם קונצנטריים, הנוצרים בשוליו הפנימיים של החלל ומתקדמים אל מרכזו. פסים ישרים מתקבלים כאשר הסלע שבו מתגבשת התמיסה אינו משנה את מקומו במשך תקופה ארוכה, ופסים עגולים מתקבלים כאשר הסלע משנה את תנוחתו, למשל כאשר הוא מתגלגל כחלוק במורד נהר. דרך נוספת ליצירת פסים עגולים היא חדירה חוזרת ונשנית של התמיסה אל החלל מכמה כיוונים והתגבשות הדרגתית בשוליו. במקרים רבים נוצרים פסים ישרים ועגולים לסירוגין בשל שינוי במנח הסלע.
רבים מן האגטים חלולים במרכזם כתוצאה מהפסקת תהליך ההתגבשות, אם בגלל שינויים בתמיסה – שברוב המקרים יוצרים גבישי קוורץ גדולים הצומחים למרכז, או עקב שינוי בתנאים – למשל סידוק ותהליכי בליה אחרים הגורמים לתמיסה לצאת מן החלל.
מאחר ואגט הוא חומר קשה (7 בסולם מוס, בדומה לקוורץ), במקרים רבים הוא נותר חשוף לאחר שתהליכי בליה כילו את הסלע המכיל אותו.
משקלו הסגולי של האגט נמוך מעט מזה של קוורץ - 2.
היכרותם של בני האדם עם האגט מתחילה בתקופות פרהיסטוריות, ונעשה בו שימוש כמו גם בסוגי קוורץ וכלקדון אחרים. קשיותם של סוגי הקוורץ השונים איפשרה ליצור מהם כלי נשק וכלי עבודה, וכך נעשה גם באגט.
כלים מאגט נמצאו ביישובים קדומים וכן בחפירות באתרים בבליים עתיקים.
במצרים העתיקה ובמקומות נוספים נעשה שימוש ב"אגט עין" כתחליף לעיניים בצלמיות מגולפות.
למיתרידטס הראשון מלך פרתיה היה אוסף של אלפי קערות אגט. קערות כאלה היו פופולריות גם בתקופת האימפריה הביזנטית ובאצולה של תקופת הרנסאנס. העיר אידר-אוברשטיין בגרמניה נודעה בגילוף קערות אגט וחפצים נוספים, וקיים תיעוד מסוף המאה ה-15 על כרייה נרחבת באחד מיובלי נהר הריין.
אמונות שונות נקשרו לאגט:
- יוחסו לו סגולות רבות כמשרה נינוחות, מפיג נדודי שינה ומקדם חלומות נעימים.
- ל"אגט עין" יוחסו תכונות מגוונות בחברות שונות. חלק מהן האמינו כי יש ביכולתו לרפא נגעי עור, בעוד חברות אחרות ייחסו לו תכונות שליליות וכינו אותו עין הרע.
- אגדות שונות מספרות על יכולתו של האגט להעניק ללוחמים אומץ ולהגן עליהם מסכנה, וכי לוחמים אלה נהגו לענוד קמעות שגולפו למטרה זו.
- במיסטיקה ההינדית העתיקה מופיע האגט כמי שמסייע לילדים ללמוד ללכת, לשמור על שיווי משקל ולהתגבר על פחדים.
- מכשפים בממלכת פרס האמינו כי ביכולתו של האגט להטות סופות, והם נהגו לענוד טבעות משובצות אגת. טבעות כאלה הידועות בשם הפרסי "עקיק" או "עגג" עונדים גם מוסלמים שיעים, ובאבן המשובצת חרוט שמו של אללה או שמו של אחד האימאמים.
- בתרבויות רבות האמינו כי האגט מרפא הכשת עקרבים ונחשים, משמר אהדה לבעלי השררה ומסייע לנצח במלחמות.
- בתרבויות פגניות שררה אמונה כי בכוחו של האגט לעורר אהבה, צלילות מנטלית והצלחה במשחקי קלפים
Комментариев нет:
Отправить комментарий