מגן דוד

מגן דוד (✡) הוא הקסגרמה (כוכב בעל שישה קודקודים) שבו מונחים שני משולשים שווי צלעות זה על זה – העליון חודו כלפי מעלה, והתחתון חודו כלפי מטה – ויוצרים מבנה של שישה משולשים שווי צלעות המחוברים לצלעות משושה. על פי מסורות יהודיות ואחרות, סמל זה היה מצויר או חרוט על מגיני לוחמיו של דוד המלך. גרסה אחרת של הסמל, שבה רק
חמישה קודקודים (פנטגרם) ידועה בשם "חותם שלמה
צורת מגן דוד הופיעה בתרבויות המזרח הרחוק לפני אלפי שנים, והיא משמשת בתרבויות המזרח עד היום, הן בצורת מגן דוד והן בצורת Sri Yantra. מגן דוד מופיע גם בתרבות המוסלמית. ואולם, במאות השנים האחרונות הוא הפך לסמל יהודי מובהק.
סמל זה הופיע לראשונה בהקשר יהודי כבר בתקופת הברזל, במאה ה-7 לפנה"ס, בחותם יהודי שנמצא בצידון. כמו כן הוא הופיע במספר בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל בתקופת בית שני ואחריה, אך נראה שללא כל משמעות מיוחדת, שכן הוא הופיע לצד חותם שלמה (כוכב מחומש) וצלב קרס. בנוסף, הוא לא הופיע בין הסמלים היהודיים המובהקים של התקופה ההלניסטית. העדות הקדומה ביותר לסמל בספרות היהודית מופיעה בספרו של החכם הקראי יהודה בן אליהו הדסי במאה ה-12 בספרו "אשכול הכופר", שם בפרק רמ"ב הוא מוקיע את מעשי האנשים בעם שהפכו את סמל מגן דוד לפולחן: "ומלאכים שבעה לפני המזוזה נכתבים, מיכאל וגבריאל... וכו' ה' ישמרך וסימן זה הנקרא מגן דוד כתוב בכל מלאך ובסוף המזוזה...". אם כן, באותה תקופה היה זה סמל מיסטי על קמעות. על רבים היה מקובל שזהו האזכור הראשון של המושג "מגן דוד", אך חוקר הקבלה גרשם שלום קבע כי קדם לו פירוש לספר הקבלי "האלף-בית של המלאך מטטרון", שנתחבר בתקופת הגאונים.
דוד אלרואי, שהחשיב עצמו למשיח, שהיה במקור מהאזורים שככל הנראה היו עדיין בשליטה כוזרית במאה ה-12 (וייתכן שהיה ממוצא כוזרי בעצמו), היה כנראה האיש שהפך את הסמל המאגי "חותם שלמה" לסמל "מגן דוד" (על שמו), שמאז הפך לסמל המזוהה עם היהדות ולסמלהּ של מדינת ישראל.
החוקר אורי אופיר טוען שמקורו של המגן דוד הוא במנורת המשכן. מתחת לכל נר במנורה היה פרח, פרח זה נקרא ליליום קנדידום (המכונה בעברית שושן צחור). פרח זה במבט מלמעלה נראה כמגן דוד. במרכזו של הפרח היה נר, כך שהכהן הדליק נר במרכזו של מגן דוד, כך הדליק את שבעת הנרות. את המנורה הדליקו במשכן ובמקדש לאורך כל ההיסטוריה היהודית עד חורבן הבית השני, ומכאן קדמותו וחשיבותו של המגן דוד. חשיבות יתרה יש למגן דוד בכך שלדעת חז"ל את תבנית מנורת המשכן קבע אלוהים בעצמו (תלמוד בבלי מנחות, כט, א).
הזיהוי של מגן דוד עם היהדות החל בימי הביניים. בשנת 1354 העניק הקיסר קארל הרביעי ליהודי פראג את הזכות להרים דגל. היהודים בחרו בסמל של מגן דוד.
מהמאה ה-19 נפוץ הסמל מגן דוד גם בחותמות של יהודים ועל פרוכות של ארונות קודש
יש פרשנים הטוענים כי הפרח שושן צחור שמורכב מששה עלי גביע בצורה של מגן דוד, הוא למעשה השושנה של שיר השירים הרומזת לעם ישראל (שיר השירים ב, ב, ובמפרשיה). כמו כן, לפי חלק מן הדעות, אותו שושן צחור בצורת מגן דוד הוא הפרח שעיטר את קני מנורת המקדש (שמות ל"ז).
יש שראו במגן דוד שילוב בין היסוד השמימי ששואף לארץ (המשולש שקודקודו פונה כלפי מטה), לעומת היסוד הארצי ששואף השמימה (המשולש שקודקודו פונה כלפי מעלה). יש הוגי דעות שאמרו שהמגן דוד עם שש קצוות מסמל את השליטה השמימית על ד' רוחות העולם ולמעלה ולמטה (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן טו, ועוד).
לפי הקבלה, מגן דוד רומז על שבע הספירות התחתונות. כל משולש מששת המשולשים, רומז על ספירה אחרת, ומרכזו המשושה של המגן דוד רומז על ספירת המלכות.
הפילוסוף היהודי פרנץ רוזנצוויג נתן פירוש ייחודי למגן דוד, על שני המשולשים המרכיבים אותו. לשיטתו, שלושת קדקודי המשולש הבסיסי הם כנגד שלושת מוקדי המחשבה הפילוסופית בעולם - אלוהים, אדם, עולם. שלושת קדקודי המשולש השני מסמלים את היחסים בין קדקודי המשולש הראשון, שהם שלושת עקרונות היסוד של היהדות על פיו: - בריאה (שהיא היחס בין אלוהים והעולם), התגלות (היחס בין אלוהים והאדם) וגאולה (היחס בין האדם והעולם). לצורה הנוצרת קורא רוזנצוויג "כוכב הגאולה", ומכאן נובע שם ספרו.
גם הפובליציסט ועורך הדין היהודי נבון קצב נתן פירוש ייחודי למגן דוד, על שני המשולשים המרכיבים אותו. לשיטתו , שלושת קודקודי המשולש במגן הדויד אשר מחוברים בינהם בצלעות , מהווים את שלושת יסודותיו של עם ישראל  : אלוהי ישראל , תורת ישראל וארץ ישראל, אלה המחברים אותו במשך אלפי שנים.
http://www.mykarelli.com/